המתנה
(אישה בלבוש רשמי דופקת על דלת ביתו של איש הלבוש בפיג'מה. הוא פותח
את הדלת)
אישה:
ערב טוב
איש: אני לא צריך תודה.
אישה: לא
צריך מה?
איש: לא צריך את הדבר הזה שאת מבקשת למכור לי.
אישה:
אני לא רוצה למכור לך כלום.
איש: את נראית כאילו את מישהי שרוצה למכור לי משהו.
אישה:
לא.
איש: אוקיי, אז איך אפשר לעזור?
אישה: זה
מה שרציתי לשאול אותך?
איש: תודה, אני לא צריך עזרה.
אישה: אתה
בטוח?
איש: בטוח. אז היה נעים.
(מתכוון
לסגור את הדלת)
אישה: באתי
במיוחד.
איש: לכאן?
אישה:
כן. לכאן.
איש: אוקיי. תודה. אבל אני לא ממש צריך עזרה.
אישה: באתי
לגבי המתנה.
איש: איזו מתנה?
אישה:
המתנה שקיבלת.
(נכנסת)
איש: על מה את מדברת.
אישה: אם
אתה לא משתמש בה...
איש: לא משתמש במה? על מה את מדברת.
אישה: שכחת
ממנה?
איש: אני לא מבין על מה את מדברת.
(מביטה
סביבה)
איש: מה את עושה.
אישה:
מסתכלת.
איש: סליחה. מה את רוצה?
אישה: לעזור. אולי אמצא רמז איפה היא.
איש: אין כאן כלום.
אישה: יש.
איש: בחיי.
אישה: אין
דבר כזה אין, תמיד יש.
איש: אני לא יודע על מה את מדברת. (מתחילה לחתת
בחפציו) הי... היי... את מוכנה להפסיק עם זה?
אישה:
רגע.
איש: סליחה, זה הבית שלי. אני מבקש ממך לצאת.
אישה: אי
אפשר. אני מחפשת את המתנה שקיבלת.
איש: אני לא קיבלתי שום מתנה, אף אחד לא נתן לי
כלום. אני באמצע משהו.
אישה:
באמצע מה?
איש: מה את רוצה?
אישה: אני
חוזרת ואומרת בפעם השלישית, לעזור לך למצוא אותה. אתה פשוט לא זוכר. שכחת, זה שכיח
ששוכחים, זה קורה ל88% מהאנשים.
איש: (חוסם את דרכה) אני מבקש ממך לצאת עכשיו.
אישה:
(מתקרבת אליו כמעט נצמדת) אי אפשר.
איש: הי.
אישה: (בחושניות)
חייבת למצוא.
איש: אני מבקש ממך.
אישה:
רוצה לעזור לי?
איש: אני
לא רוצה להשתמש בכוח.
אישה:
אני עושה את זה בשבילך, כדאי לך.
איש: אין כאן כלום. אף אחד לא נתן לי כלום, אני גר
כאן לבד כבר שנים.
(בוחנת
אותו)
איש: מה את רוצה?
אישה:
ששש....
איש: את מעצבנת אותי.
אישה:
ששש...
איש: מה?
אישה:
מעניין מאוד.
איש: מה?
אישה:
מעניין מאוד.
איש: אני מבקש יפה שתצאי מכאן.
אישה:
אוהה... יפה.
איש: את לא יוצאת?
אישה:
אהה
איש: אני...
אישה:
אהה
איש: מצטער.
(תופס
אותה ומוציא אותה בכוח, היא נכנסת מהחלון ממשיכה לחפש)
איש: מה לעזאזל את עושה.
אישה:
ששש.
איש: מה?
אישה:
אני מנסה לשמוע, ששש, אני מקשיבה.
איש: אני מתקשר למשטרה.
אישה:
חייבת למצוא אותה.
איש: תקשיבי יא משוגעת, אם את לא יוצאת עכשיו אני
אומר לך, את תשלמי על זה ביוקר. זה
הבית שלי, את שומעת, זה הבית שלי, כבר
אמרתי לך שאין לי כאן כלום. לא
קיבלתי כלום. אין כאן כלום.
אישה:
יש.
איש: אין.
אישה: שקרן.
איש: מה?
אישה:
אהה, מה זה עושה כאן?
איש: אנ...אני... תקשיבי לי ותקשיבי לי טוב עכשיו,
אני אומר לך שוב, ואני מדגיש בפנייך ואם את רוצה אני מוכן לצעוק את זה שכולם
ישמעו. (צועק) זה שלי, אני קניתי את זה, לא קיבלתי כלום.
("שקרן"
נשמע קול מבחוץ.)
איש: מה?
אישה:
שמעת את זה?
איש: מה?
אישה:
שמעת.
איש: מה
את רוצה?
אישה:
שקרן, שמעתי שקרן. מה אתה שמעת?
איש: לא יודע.
אישה: ש
ק ר ן .
איש: אני לא.
אישה:
אתה לא?
איש: אני לא.
אישה:
אתה לא?
איש: אני לא.
אישה:
טוב.
איש: יופי.
(פאוזה)
איש: אז.... ביי...
אישה:
קודם תחזיר את המתנה, אם אתה לא משתמש בה אתן אותה למישהו אחר.
איש: (צועק) אהההההה.
אישה: (צועקת
יחד איתו) אההההה. אני רואה שאתה כועס.
איש: את מעצבנת, אמרו לך פעם שאת מעצבנת? אוקיי...
אוקי. את יודעת מה, אני אעזור לך
טוב.
אישה:
או.
איש: אני אעזור לך למצוא אותה.
(צוחקת)
איש: תגידי לי איך היא נראית.
(צוחקת)
איש: נו....
אישה:
אני לא יכולה להגיד לך איך היא נראית. אני לא ראיתי אותה.
איש: מה את רוצה? את עובדת עלי? יש כאן מצלמה? זו
תוכנית מתיחות?
אישה:
אין מצלמה, אני לא עובדת עליך, אמרתי לך. אני רוצה לעזור לך למצוא את...
איש: אז אמרתי לך, בסדר אני אעזור לך, אני אעזור לך
למצוא אותה אוקיי, אבל אני לא יכול
לעזור לך למצוא אותה אם את לא תגידי לי
איך היא נראית.
אישה:
אתה רואה.
איש: אז.
אישה:
נו...
איש: איזה גודל היא הייתה?
אישה:
אממממ
איש: כזה?
אישה: יכול
להיות.
איש: איזה צבע היה לה? היא הייתה ארוזה? עגולה?
ארוכה? תני לי משהו.
(מצביעה
לו על מרכז החזה)
איש: אוקייי. הבנתי. (הולך לטלפון מתקשר)
אישה:
חכה רגע... אל...
איש:
ששש... שלום... אני רוצה לדווח על פריצה. אני נמצא ברחוב ה... בית מספר ... דירה....
כן... הפורצת?... היא עדיין כאן... מה? אבל... הוא רוצה לדבר איתך....
אישה:
הי... כן... לא, הוא לא... בטח... לא... נראה לי שכן... לא... כן... הוא רוצה
אותך.
איש: הלו... מצויין... בסדר... יופי כי זה כבר ממש
מוגזם... אהה, אני מבין... בטח... ביי.
אישה: מה
הוא אמר?
איש: מה הוא אמר לך?
אישה:
אני לא יכולה להגיד.
איש: לא? טוב, אז גם אני לא מגלה.
אישה:
טוב. חבל מאוד שהתקשרת, הזהרתי אותך... חבל מאוד.
איש: מה?
אישה:
הכול בסדר. אז אני זזה.
איש: אה עצרי רגע... את לא יכולה ללכת עכשיו.
אישה: חייבת
לעוף אז...
איש: אל תזוזי, את זזה...
אישה:
אהה.....
איש: עצרי. (עוצר אותה, לא נותן לה לזוז)
אישה:
אני יודעת.
איש: מה את יודעת?
אישה:
אני יודעת מה הוא אמר לך?
איש: מה הוא אמר לי?
אישה: לא
מגלה.
איש: יופי לך.
אישה: זה
כל כך שקוף. אתה שקוף.
איש: רוצה משהו לשתות...
אישה:
כמו זכוכית.
איש: זה כן או שזה לא?
אישה:
רוצה משהו לשתות... חחח... אתה תמים.
איש: זה כן? (היא לא עונה) קפה? תה? מה שאת
אוהבת...
אישה: עקשן...
במקום למצוא את המתנה... הלך עלינו.
איש: שוב המתנה.
אישה:
ניסיתי, ניסיתי לעשות את זה בדרך הטובה.
איש: אני מכין לך תה? קפה... קפה שחור, את נראית לי
אחת ששותה קפה שחור.
אישה: אולי
יש עוד זמן... יש לי רעיון בשבילך שיעזור לנו למצוא אותה. אנחנו חייבים לפני ש... איך לא חשבתי על זה קודם... זה היה הדבר הראשון
שהייתי צריכה לעשות. חכה רגע.
איש: מה?
אישה:
תתפשט.
איש: מה?
אישה:
אין לך ממה לחשוש. (מתחילה להתפשט בעצמה)
איש: אני לא חושש, מה את עושה?
אישה:
אתה לא רוצה?
איש: תפסיקי
אישה:
אני לא יפה בעיניך?
איש: מה?
אישה:
להגיד לך ממה אתה חושש?
איש: אין צורך.
אישה:
אני יודעת מה הוא ביקש ממך ואני יכולה להרגיע אותך. זה מגיע לי, אני לא נלחמת
מקבלת באהבה את גורלי. אין לך ממה לחשוש.
איש: תתרחקי ממני, מה את עושה? על מה את מקשקשת?
אישה:
אולי בכל זאת תרצה לעשות עוד ניסיון אחד קטן למצוא את המתנה לבד בכוחות עצמך?
איש: כבר אמרתי לך...
אישה:
אין מתנה.
איש: בדיוק.
אישה:
נחיה ונראה.
(צלצול
טלפון)
אישה:
חרא.
איש: מה?
אישה: זה
בשבילך.
איש: זה בשבילך... את קורעת אותי, זה בשבילך, כאילו
למי זה עוד יכול להיות, הלו... זה
הבית שלי אם לא שמת לב, הטלפון מצלצל
בבית שלי אז למי זה יכול להיות, בואי נראה
בואי נחשוב נו... זה בשבילך... במקום לבזבז את
הזמן על לחפש מתנות שלא קיימות
לכי תפתחי בקריירה של קומיקאית, אני
אומר לך צריך לצלם את זה, את יכולה לעשות
את זה שוב. זה בשבילך, זה בשבילך.
דרינג דרינג... זה בשבילך. בשביל מי זה עוד יכול
להיות?
(עונה
לטלפון)
איש: הוא רוצה לדבר איתך.
אישה:
חרא. (עונה) כן... ברור... ברור... ניסיתי...
איש: ניסית?
אישה:
לא... לא הוא לא....
איש: מה הוא לא? על מה אתם מדברים?
אישה:
טוב, (פונה אל האיש) הוא בדלת.
איש: מצויין שיכנס.
אישה:
הוא רוצה שתיכנס.... אני יודעת... אמרתי לו... אני מתנצלת... אני?
איש: מה קורה שם? תני לי את זה (לוקח לה את הטלפון) הלו... הלו... הי...הלו...
אישה:
ניתק.
איש: הלו...
אישה:
הוא רוצה לתת לי עוד הזדמנות.
איש: לך?
אישה:
למצוא את המ...
איש: עופי מפה. עופי מפה. אני משחרר אותך, את
חופשיה, את יכולה ללכת, תעזבי אותי
בשקט, אני מבטל את התלונה.
אישה:
כדאי לך... לא... חרא...שלוש... שתיים...
איש: מה?
אישה:
אחת.
איש: מה?
(דפיקות
בדלת)
אישה:
הוא כאן, הוא בא. חרא.
איש:
מאוחר מידי.
(ניגש
לדלת)
אישה:
חרא.
איש: ניסיתי
לעזור לך, לא רצית להקשיב.
(פותח את
הדלת, לתוך הבית פורץ איש גדול מאוד לבוש מדים שחורים.)
איש: הינה היא.
אישה:
ניסיתי, הוא עקשן.
איש גדול
מאוד: אז, מה עושים עכשיו?
איש: אני רוצה להגיש תלונה.
אישה: חכה
רגע, בבקשה, תן לי עוד הזדמנות.
איש: עוד הזדמנות? משוגעת, לא נורמלית, היא נכנסה
לכאן והפכה לי את כל הבית.
לתת לך עוד הזדמנות? צריך לכלוא אותך
בבית משוגעים.
אישה:
אני יכולה לעשות את זה.
איש: אתה מבין?
אישה: יש
עוד דרכים שלא ניסיתי.
איש: דרכים? איזה דרכים? להיכנס מהביוב עוד לא
ניסית.
אישה: לא
צריך להשתמש בכוח.
איש: לא, נראה אותך מוציא אותה כאן בדרך אחרת.
אישה:
בבקשה.
איש: שום בבקשה ושום נעליים. אתה מבין.
אישה:
אני יודעת, אני יודעת שפישלתי בפעם הקודמת.
איש: על מה את מדברת? על מה היא מדברת? אתה מבין על
מה אני מדבר?
איש גדול
מאוד: שקט.
איש: או... כמה זמ..
איש גדול
מאוד: שקט אמרתי.
(מסתובב
לאיש)
איש: סליחה, פשוט אנ...
איש גדול
מאוד: ששש.
איש: היא לא...
(תוך כדי
המונולוג הוא מוציא מתוך תיק שלו מזרק ומזריק לאישה, היא מנסה לדבר אולי נאבקת קצת
אבל הוא משתיק אותה, היא לאט נשכבת על הרצפה ונרדמת, אולי מתה.)
איש גדול
מאוד: הוא לא שותק הא? אתה לא שותק הא? אתה אוהב לדבר, יש לך יכולת דיבור, אתה לא מפסיק
לדבר, אני ביקשתי ממך לשתוק אבל לא, אתה לא מפסיק לדבר, כאילו כל הזמן יש לך מה
להגיד ולא משנה מה קורה, אתה מדבר, מדבר, מדבר. זה לא נגמר? לא נגמר לך מה להגיד?
לא שמעת מה שביקשתי ממך? אני כאן נכון, שומעים אותי נכון? אני לא קטן ושקוף, אני
לא מדבר פולנית, הקול שלי יציב וחזק וברור, שומעים ומבינים כל מילה שאני אומר.
שומעים אותי כן... אחת אחת... שומעים? שומעים, את שומעת? היא כבר לא שומעת, אתה
שומע, כולם שומעים, השכנים שומעים? שומעים. כולם שומעים וכשאיש גדול מאוד מבקש שקט
אז מה עושים? נכון מאוד, עומדים בשקט ומה ביקשתי? שקט, ביקשתי שקט אז מה עושים?
כרגע אמרתי לך, נכון מאוד, עומדים בשקט... שקט. תראה מה עשית, אתה מבין? אתה מבין
למה גרמת? יפה. עכשיו שב. הוועדה מצאה אותך אשם בכך שמרגע שקיבלת את המתנה ועד
לרגע זה לא עשית בה שימוש, בזבזת אותה ואת כל הזמן היקר שקיבלת. האם אתה מודה
באשמה?
איש:
א... איזו... ו... איזו ועדה?
(האיש
הגדול ניגש לתיק ומוציא ממנו עוד מזרק בצבע אחר)
איש:
א... איזו מתנה?
(האיש
הגדול מתקרב לאיש )
איש:
כן... כן.... מודה אני מודה, אתה לא צריך לעשות את זה אני רק ישבתי כאן, אני לא
מפריע לאף אחד, אני רק ראיתי טלויזיה, אני אפסיק, אני אפסיק עם זה, אני אכבה את
הטלויזיה, את הכל ואני אמצא אותה אני אחפש, אני אחפש אני מבטיח שאני אחפש, הינה,
הינה אני מחפש אותה, אני לא אפסיק לחפש אותה. קיבלתי, קיבלתי אותה כן אני יודע,
נזכרתי, קיבלתי ושכחתי, שכחתי ממנה וכבר עבר הרבה זמן עכשיו נזכרתי, אתה הזכרת לי
תודה, תודה, תודה, תודה כן, פשוט עבר הרבה זמן ולא עשיתי בה שימוש, אני יודע, לא
בכוונה, כמו כולם, כמו כולם... רובם אבל אני לא מפריע לאף אחד אני איש פשוט, איש
פשוט. אני מודה אני מודה אני מודה כן איש פשוט וקטן, קטן ופשוט, אני פשוט יושב
כאן, יושב כאן בבית הזה, סתם חי ומנסה לא להפריע. אני מודה...
(האיש
הגדול נעצר)
איש:
(בוכה) אני מודה רק אל... תזריק .... ה... אני מודה... אני סתם חי. הבנתי. אני סתם
חי. אני סתם.
(האיש הגדול מאוד מסתובב ומחזיר את המזרק בחזרה
לתיק.)
איש:
אני... מו... אנ...
(האיש
הגדול מאוד סוגר בחזרה את התיק ופונה לדלת)
איש:
תודה, תודה לך.
(האיש הגדול
פותח את הדלת)
איש:
סליחה...
(האיש
הגדול מאוד נעצר, מסתובב)
איש:
מ... מה... מה איתה? אתה לא...
(האיש
הגדול מאוד יוצא, האיש עומד ובוהה בגופת האישה המונחת על רצפת החדר.)
-סוף-
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה