פרק ראשון- טרמפים של בוקר
אתמול בשעה עשר וחצי יצאתי לכוון תל אביב. שם התקיים יום עיון מהעבודה וגם הרמת כוסית לכבוד השנה החדשה. הוזמנתי על ידי ד' להצטרף עליה ולהגיע יחד איתה ברכבת שיצאה מחיפה בשעה אחת וחצי. לקחתי לי עם כן שעה וחצי ספר והחלטתי עם עצמי לנסות ולהגיע לחיפה בטרמפים. התחלתי בצעדה מהבית לכוון הכביש הראשי שם עוברות עשרות מכוניות בדרכם למרכז הארץ. אחרי כחמש דקות הליכה עצרה לידי סוברו שנת שמונים ושתיים שהייתה בדרכה לצפת. נשענתי לאחור על הכיסא המתפרק והתענגתי על רעשי המנוע המקרטע. הנהגת החליפה הילוכים במיומנות רבה והצליחה לשמור את המנוע דולק גם ברמזורים שאחריהם יש עליות קטנות.
ירדתי בראש פינה. השעה הייתה עוד לא אחת עשרה והיה לי המון זמן. עם הכל ימשיך להתנהל בצורה כזו, אקדים את הרכבת בקלות.
הרמתי את היד וחיכיתי. אחרי עשרים דקות עצרה לידי ב' תלמידתי לשעבר שנסע לבסיס קרוב. זה לא עזר לי אז נותרתי לחכות. אחרי כחצי שעה חשבתי על כך שאם אלוהים היה מחליט לבדוק את טוב ליבם של האנשים כל שהיה צריך לעשות הוא לבקש מאחד המלאכים שלו לנסות להגיע בטרמפים מקרית שמונה לתל אביב בזמן סביר של שלוש וחצי שעות. אחרי ארבעים דקות חשבתי על כך שבוודאי לא היינו עוברים את המבחן. אחרי חמישים דקות חשבתי על כך שבעולם האוטופי שאני אייצר אנשים רק ירימו יד ואחרי דקה יעצרו להם. בצורה כזו הם יבינו שהמון אנרגיה נחסכת כי פשוט שבעים אחוז מבעלי הרכבים לא היו זקוקים לרכבים, הם היו מגיעים בקלות ליעדם בטרמפים. אחרי שעה החלטתי שחם לי ואני רוצה להתרענן במזגן של האוטובוס. הלכתי לתחנת האוטובוס.
פרק שני- נהג האוטובוס הישראלי
בתחנה ישבה נ', היא כבר חילת, התגייסה לפני יותר משנה וכעט היא כבר התחילה לחשוב על השיחרור. גילגלנו שיחה קטנה על החיים, הצעתי לה ביס מעוגת השוקולד שקניתי כפיצוי על עמידה ארוכה בשמש, ואחרי רבע שעה האוטובוס הגיע. לנ' היו שני תיקים קטנים, בגודל של תיק בית ספר של תלמיד ממוצע. אך כאשר נ' עלת לאוטובוס הנהג ביקש ממנה באסרטיביות טיפוסית לשים את התיק למטה. נ' ניסתה לבקש בעדינות מהנהג להניח את התיק על רגלייה, היא חשבה שמכיוון שהתיק קטן יחסית הוא לא יפריע לאיש. הנהג חשב אחרת, התעצבן וצעק שלא תתווכח ושהוא לא ימשיך את הנסיע עד שהתיק לא יוכנס לתא המתען. נ' הכניסה את התיק לתא והמשכנו בנסיעה. כעבור חמש דקות בהם ישבנו אני ונ' בספסל הראשון ליד הנהג ודיברנו על אדיבותן הידוע של מרבית נהגי האוטובוס, הנהג התעצבן, שוב על נ' וביקש באסרטיביות יתרה שתוריד את הרגל מהקיר החוצץ., וגם שתפסיק לעשות תנועות עם הידיים. התערבתי וביקשתי ממנו שירגע. אל תתערב הוא זרק אלי קריאה אמרתי לו שאני כן ושיפסיק להתנהג בצורה כזו שלא מתאימה לתפקידו, הוא לא נרגע אז ביקשתי שיתן לי את הפרטים שלו, הוא נתן והמשיך לנהוג.
בהמשך הדרך הוא היה אדיב יותר, עם כי לא לכולם, לבחור צעיר דתי הוא התנהג בבוטות כשהבחור שאל אותו מתי הוא צריך לרדת, אבל הקפיד להכריז במיקרופון על התחנות. חשבתי שהוא נרגע אבל אז כשהגענו להרצליה אחת הנוסעות ביקשה לרדת
לפני מחלף הסירה, הנהג חזר לסורו, התנפל על הנוסעת ותען שאין תחנות לפני הסירה, היא מצידה אמרה שלה זו אינה הפעם הראשונה בקו הזה ושבפעמים הקודמות היא אכן ירדהכ לפני, והנהג צעק לא אני הייתי הנהג. אחרכך כשנכנסנו לתל אביב הנהג חתך בפראות פריבט שנסע על מסלול התחבורה הציבורית. הפריבט עקף את האוטובוס באחת התחנות שזה עצר, נהגו ירד וחסם לנהג את הדרך בעזרת גופו. נהג הפריבט התחיל לדפוק על חלון האוטובוס תוך שהוא צועק לנהג שיפתח את הדלת. הנהג ניסה להמשיך לסוע אבל נהג הפרייבט היה עקשן. בסופו של דבר שוטר שהיה באוטובוס הרגיע את השניים וביקש מנהג הפריבט ואישתו שיגישו תלונה באגד. החלטתי שאכן זה צריך להעשות ומיד כשירדתי מהאוטובוס התקשרתי לחברה במטרה לדווח על התנהגותו האלימה של הנהג לאורך כל הדרך אבל לצערי לא ניתן היה להגיש תלונה מידית, לשם כך אמרה לי הפקידה האדיבה עלי להיכנס לאתר של אגד או לשלוח פקס.
בחזרה הביתה.
אחרי החיבוקים והנשיקות והשעות בהם ביליתי בעיר הגדולה בחברתם של יקירי לקח אותי י' כברת דרך והוריד אותי ליד פרדס חנה. השעה כבר היתה תשע וחצי ומכיוון שהאוטובוס הבא לכוון הצפון עתיד היה לעבור ליד התחנה הזאת כשעה מאוחר יותר הרמתי את היד בתקווה קלושה לישוע. למרות הסיכון שיש במעשה בשעה זו במקום עשיתי ואכן איש לא עצר. אחרי עשרים דקות עליתי על מונית שלקחה לי עשרים ושמונה שקלים והורידה אותי שעה מאוחר יותר בצומת גולני. השעה הייתה אחת עשרה בלילה ומיותר לציין שאוטובוסים לכיוון קרית שמונה אינם עוברים בשעה זאת של היום בנקודה בה עמדתי, החלטתי עם עצמי לנסות לתפוס טרמפ עד השעה אחת עשרה וחצי ובמידה שזה לא ילך לעבור לתחנה לכיוון טבריה ולהמשיך עם האוטובוס שאמור היה להגיע בשעה זו. אחרי עשרים דקות של חושך התחלתי לשיר שיר ידוע של משינה "תשלך לי מלאך שיבוא ויכך אותי ללב שאוהב, שמחכה לי ורוצה בי כל הזמן." אישתי התקשרה ואמרה שהיא משאירה מפתח, אמרתי לה בסדר והמשכתי לשיר. בשעה אחת עשרה עשרים ושלוש עצר לי בחור מירושליים שהיה בדרכו לצפת. אמרתי תודה. בדרך הוא סיפר לי על חיי הישיבה. הוא נסע באוטו חדש מאוד והיה לבוש יפה ועישן סיגריות כל הדרך, ברוב חסד הוא לכח אותי עד ראש פינה לאותה תחנה בה חיכיתי בבוקר. הודתי לו מכל ליבי וירדתי מהרכב. המשכתי לשיר, חשבתי לעצמי, עם זה הלך בפעם הראשונה וודאי ילך גם בשניה. "תשלך לי מלאך שיכח, שיכח אותי ללב, שאוהב, שמחכה לי ורוצה בי, כל הזמן". אחרי חמש דקות עצרה לי השכנה שלי, גם היא התהדרה ברכב חדש. שוב הודתי לו לזה ששלך לי את המלאך. הגעתי הביתה בשלום חצי שעה לפני האוטובוס האחרון.
