ירח קציר או ירח סתיו

 ירח קציר/ניל יאנג

תרגום: הראל קרטס

בואי התקרבי קצת

הקשיבי מה יש לי לומר

אז כמו בילדותנו

נחלום חלום שלא נגמר

אל מול עיגול ירח

בואי יחד ונעוף

המוזיקה עוד מתנגנת

נרגיש הלילה את הגוף

כי אני בך מאוהב

והריקוד הזה שלך

מול הירח המלא

של לילות הסתיו

כשעוד לא היכרנו

אז מרחוק הבטתי בך

וכשהתאהבנו

את כל ליבי נתתי לך

ועכשיו כבר מאוחר

והירח כבר אחר

אני רוצה לחגוג לראות

איך בעינייך הוא זוהר

כי אני בך מאוהב

והריקוד הזה שלך

כי אני בך מאוהב

מול ירח סתיו

מחרחר המלחמה

מְחַרְחֵר הַמִּלְחָמָה 

הַמְּעֻנָּב וְהָרָהוּט

צָרִיךְ קְצָת דַּם תָּמִים

עַל הַכְּבִישִׁים

וִילָדִים שֶׁמַּשְׁתִּינִים בַּלַּיְלָה בַּמִּטָּה

מֵרֹב פַּחַד

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחֲזֵה נְטוּל הַלֵּב שֶׁלּוֹ

נָפוּחַ מֵחֲשִׁיבוּת עַצְמִית

וּמְעַשֵּׁן קְרָבוֹת מְיֻתָּרִים

מְחַרְחֵר הַמִּלְחָמָה

רוֹדֵף כּוֹחַ וְכָבוֹד

צָרִיךְ קְצָת קֶצֶף שֶׁל שִׂנְאָה

בְּעֵינַיִם אֲדֻמּוֹת

וּדְגָלִים מִתְנוֹפְפִים בְּגַאֲוָה מְפַלֶּגֶת

מִשִּׂנְאָה סינטטית

כְּדֵי לְהַרְגִּישׁ אֶת הַחֲזֵה נְטוּל הַלֵּב שֶׁלּוֹ

נָפוּחַ מֵחֲשִׁיבוּת עַצְמִית

וּמֵעֲשַׁן סִיגָרִים יְקָרִים

מְחַרְחֵר הַמִּלְחָמָה הַמְּתֹעָב

רוֹחֵץ יָדָיו בְּרֶפֶשׁ 

מְשַׁפְשֵׁף בְּכֹחַ אֶת הָעוֹר הַמֵּת

שִׁכְבָה אַחֲרֵי שִׁכְבָה

עַד עֹמֶק הַנְּשָׁמָה הַהֲמוּמָה הַשּׁוֹכֶנֶת בּוֹ

שְׁקוּפָה וּמְבֻיֶּשֶׁת

מֵהֶחָזֶה הַמְּנֻפָּח הוּא מִשְׁכָּנָהּ הַמְּבַיֵּשׁ

הִיא מְחַפֶּשֶׂת דֶּרֶךְ

לָצֵאת

לְהִמָּלֵט.

חמלה עצמית

 הַכְּאֵב

צָב עַקְשָׁן

הַזְּמַן זוֹחֵל לְטוֹבָתוֹ

עוֹטֶה שְׁכָבוֹת שֶׁל פַּחַד

הַמִּתְקַשֶּׁה עִם הַשָּׁנִים

שִׁרְיוֹן חָמוּץ

מַבִּיט בּוֹ

חוֹמֵק אֶל מֵחֲשֵׁכָיו

מִתְכַּנֵּס

וּמְחַכֶּה

שׁוֹמֵר נַפְשִׁי

מַלְאָךְ לָבָן

עִם מִטְפַּחַת עֲדִינָה

מַמָּשִׁי רַךְ

מְדַגְדֵּג

רָפוּי

מוסר של נמלה

 הַמּוּסָר שֶׁל הַנְּמָלָה לֹא מְאַפְשֵׁר לָהּ לְהַחְלִיט עַל דַּעַת עַצְמָהּ שֶׁיֵּשׁ לָהּ דַּעַת עַצְמָהּ.

זֶה לֹא מוּסָרִי לִנְמָלָה לְחַפֵּשׂ צֵל בַּקַּיִץ

זֶה לֹא מוּסָרִי לִנְמָלָה לִלְמֹד פְּסַנְתֵּר

לִכְתֹּב שִׁירִים

לִרְצוֹת לָעוּף.

הַמּוּסָר שֶׁלָּהּ לִהְיוֹת חֵלֶק מִשּׁוּרָה שֶׁל נְמָלִים

זֹאת שֶׁלְּפָנֶיהָ אַחֲרֶיהָ הִיא הוֹלֶכֶת

זֹאת שֶׁאַחֲרֶיהָ אוֹתָהּ הִיא מַנְהִיגָהּ

הַמּוּסָר שֶׁל הַנְּמָלָה לֹא מְאַפְשֵׁר לָהּ

אֵלֶּה רַק לָלֶכֶת לְשֵׁם וּבַחֲזָרָה.

לִהְיוֹת חֵלֶק.

אהבה ראשונה

 יֶלֶד יָפֶה

עִם אַבָּא וְאִמָּא

וּמַצְלֵמַת נִקּוּן שְׁחֹרָה מִקְצוֹעִית

עַל הַכָּתֵף

עוֹמֵד בְּתוֹךְ שְׂדֵה חָרוּשׁ

לְצַד חֲבִילוֹת גְּדוֹלוֹת וּצְהֻבּוֹת

שֶׁל חָצִיר יָבֵשׁ

מַבִּיט בַּיַּלְדָּה שֶׁתִּהְיֶה

אַהֲבַת נְעוּרָיו

יַלְדָּה יָפָה

בְּשִׂמְלָה לְבָנָה קַלָּה

עַם זֵר פִּרְחֵי חַרְדָּל צְהֻבִּים

עַל הָרֹאשׁ

שֵׂעָר שָׁחֹר חָלָק וְאֵין סוֹפִי

קְרֵבָה אֵלָיו נוֹשֵׂאת אִתָּהּ בְּחֵן וּבִטָּחוֹן

בִּשְׁבִיל שְׁנֵיהֶם

אֶת מַתְּנַת הָאַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה

שְׁנֵי יְלָדִים יָפִים

בְּלֵילוֹת מְרַגְּשִׁים בְּלִי שֵׁנָה

הִיא צוֹחֶקֶת אֵלָיו

הוּא לוֹחֵשׁ בְּאָזְנָהּ

רוֹקְדִים יַחַד אֶל קְצֵה הָאַהֲבָה

רִקּוּד תָּמִים וְצִבְעוֹנִי

הִיא תִּשָּׁאֵר שָׁם בְּתוֹכָם 

לְאָן שֶׁלֹּא יִפְנוּ לָלֶכֶת

תָּמִיד תִּהְיֶה בִּשְׁבִיל שְׁנֵיהֶם

הָאַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה.

תצטנן

 לִפְנֵי שֶׁהֵעַזְתִּי לְהַגִּיד לָהּ

עָשִׂיתִי אֵין סוֹף חֲזָרוֹת

לֹא בִּגְלַל הַפַּחַד מִלִּשְׁכֹּחַ אֶת הַטֵּקְסְט

פָּשׁוּט רָצִיתִי לְדַיֵּק

שֶׁלֹּא יִפֹּל עֲלֵי אֵיזֶה גִּמְגּוּם

בִּגְלַל הַהִתְרַגְּשׁוּת

לִפְנֵי שֶׁעָזַרְתִּי אֻמַּץ לְהַגִּיד לָהּ

חִשַּׁבְתִּי אֵין סוֹף חִשּׁוּבִים

חִשַּׁבְתִּי מָה יָכוֹל לִקְרוֹת

אֵיךְ הִיא תְּחַיֵּךְ אוֹ לֹא

וְאִם בִּכְלָל תַּסְכִּים

חִשַּׁבְתִּי אֵיךְ יִרְאוּ אַחַר-כָּךְ הַחַיִּים

לִפְנֵי שֶׁעָזַרְתִּי אֹמֶץ לְהַגִּיד

לָקַחְתִּי אֶת הַזְּמַן

הִבַּטְתִּי בָּהּ בְּלִי שֶׁשָּׂמָה לֵב

אֲנִי חוֹשֵׁב

אֵלף מַבָּטִים

נִסִּיתִי לֹא לִנְעֹץ עֵינַיִם

נִסִּיתִי לִהְיוֹת שָׁקוּף

לִפְנֵי שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ

רָצִיתִי לִהְיוֹת בָּטוּחַ

שֶׁאֶת הַמִּלִּים הַלָּלוּ

הַגּוֹרָלִיּוֹת 

אֶשְׁמֹר בְּדִיּוּק לָרֶגַע הַנָּכוֹן

יָדַעְתִּי שֶׁזֶּה רֶגַע 

שֶׁמִּמֶּנּוּ אֵין דֶּרֶךְ חֲזָרָה

כְּמוֹ אַחֲרֵי שֶׁפּוֹתְחִים קֻפְסָא סְגוּרָה

רֶגַע אַחֲרֵי שֶׁאָמַרְתִּי לָהּ

עָמַדְתִּי לְבַד

בְּגָדִים סְפוּגִים

שֵׂעָר רָטֹב

מַבִּיט בָּרֶכֶב מִתְרַחֵק

פּוֹלֵט עָשָׁן לָבָן אֶל תּוֹךְ הַגֶּשֶׁם

נִשְׁאַרְתִּי שָׁם לְהִצְטַנֵּן

אֲבָל הָיָה לִי אֶת הָאֹמֶץ לְהַגִּיד לָהּ.

הצרצר והנמלה

 

(צרצר דופק על דלת ביתה של נמלה. הנמלה לא עונה עד שלבסוף היא ניגשת לדלת ופותחת. בחוץ קר מאוד ובבית חמים.)

נמלה: מה אתה רוצה? אתה לא מבין רמזים? דופק ודופק, יש לי שמיעה מצויינת.

צרצר: אני רק...

נמלה: אם הייתי רוצה לפתוח לך את הדלת אז הייתי פותחת אותה כבר עם הדפיקה הראשונה שלך.

צרצר: אני מבין.

נמלה: אז שלום ותודה.

צרצר: רגע...

נמלה: ביי

צרצר: (לקהל) זה לא מאוד יפה.

(דופק שוב בדלת)

נמלה: (פותחת בכעס) קר לך?

צרצר: אני..

נמלה: קר לך? אתה רוצה להתחמם? אתה רוצה להיכנס אלי הביתה ולהתחמם? זה מה שאתה רוצה?

צרצר: אני...

נמלה: אני מה? אתה חושב שלא ראיתי אותך? כל הקיץ יושב בקצה השדה, לא עושה כלום ועכשיו מה? קר לך? קר לך? אז קר לך, תלמד לפעם הבאה.

צרצר: אני רק רציתי להגיד לך ש...

נמלה: אתה חושב שאני לא מבינה?

(סוגרת את הדלת)

נמלה: הקור נכנס.

צרצר: טוב רק רציתי לחמם לך את הלב.

נמלה: כבר חם לי תודה.

צרצר: לחלוק איתך את השיר שכתבתי.

נמלה: תודה לך אני לא צריכה.

צרצר: עליך.

נמלה: מה?

צרצר: זה שיר שכתבתי עליך.

(פותחת את הדלת)

נמלה: עלי?

צרצר: כן.

נמלה: באמת?

צרצר: כן, באמת.

נמלה: כתבת עלי שיר?

צרצר: ראיתי אותך עובדת כל כך קשה כל הקיץ, בחום הזה וזה עשה לי מחשבות, מחשבות עליך.

נמלה: אף אחד אף פעם לא כתב עלי שיר.

צרצר: סיימתי לכתוב אותו ממש עכשיו.

נמלה: כתבת שיר עלי?

צרצר: אני לא משקר.

נמלה: אני מתרגשת. (מסמנת לו להיכנס)

צרצר: תודה.

נמלה: למה כתבת דווקא עלי שיר?

צרצר: את פשוט...

נמלה: מה?

צרצר: אני פשוט.

נמלה: מה?

צרצר: פשוט אשיר לך, אתן למוזיקה לדבר בעד עצמה.

נמלה: שיר עלי???

 

(שר)

 

כל הקיץ הצהוב

מהבוקר עד שקיעה

הלב שלי יוצא אליה

אל המחושים שלה

 

היא עולם אחד

ואני אחר

האם זה אפשרי

ראשי שוב מסתחרר

 

כמה שהיא מסודרת

כל תנועה וכל נדנוד

אם רק תזרוק עלי מבט

אחזיר לה בריקוד

 

היא עולם אחד

ואני אחר

האם זה אפשרי

ראשי שוב מסתחרר

 

יש לפעמים שזה קורה

שהשונה הופך מתאים

אם תגיד לי שאפשר

אשיר לנו ארמון.

 

היא עולם אחד

ואני אחר

האם זה אפשרי

ראשי שוב מסתחרר

המנון/ לאונרד כהן תרגום הראל קרטס

כְּשֶׁצִּפּוֹרִי 

הַשַּׁחַר מְזַמְּרוֹת

אַל תִּפְחַד

נִדְמֶה שֶׁהֵן אוֹמְרוֹת

אַל תִּצָּמֵד

לְמָה שֶׁלֹּא יָשׁוּב

אוֹ שֶׁעוֹד לֹא....

בְּמִלְחָמוֹת

יַקְרִיבוּ שׁוּב

יוֹנַת שָׁלוֹם

סְגוּרָה בַּכְּלוּב

נִקְנֵית 

נִמְכֶּרֶת

סְחוֹרָה בְּלוּיָה

הַיּוֹנָה לֹא חָפְשִׁיָּה

הַפַּעֲמוֹן

עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ צְלִיל

עָלֶיךָ מֵחָדָשׁ שׁוּב לְהַתְחִיל

יֵשׁ סֶדֶק צַר, יֵשׁ סֶדֶק צָר בְּכָל דָּבָר

דַּרְכּוֹ הָאוֹר חָדַר

בִּקַּשְׁנוּ אוֹת

בּוֹ נֶאֱחַז

תִּינוֹק נִבְגָּד

זוּג מִתְבַּזְבֵּז

וְהַנִּתּוּק

שֶׁל כָּל שִׁלְטוֹן מֵעַם

סִימָן לְכָל אָדָם

לֹא אוּכַל לִבְרֹחַ עוֹד

עִם הֲמוֹנֵי הָעֲנִיִּים

כְּשֶׁבְּחַלּוֹנוֹת גְּבוֹהִים

רוֹצְחִים תְּפִלּוֹתֵיהֶם צוֹרְחִים

אַךְ הֵם זִמְּנוּ, 

הֵם זִמְּנוּ אֶת הַסּוּפָה

וְאֶת קוֹלִי לְהִשָּׁמַע

הַפַּעֲמוֹן 

עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ צְלִיל

עָלֶיךָ מֵחָדָשׁ שׁוּב לְהַתְחִיל

יֵשׁ סֶדֶק צַר, יֵשׁ סֶדֶק צָר בְּכָל דָּבָר

דַּרְכּוֹ הָאוֹר חָדַר

אֶת הַתְּמוּנָה הַשְׁלָמָה

לֹא תִּרְאֶה לְעוֹלָם

אַתָּה מֻזְמָן לְזַיֵּף

אֶת הַהִמְנוֹן עִם כֻּלָּם

כֹּל לֵב

כֹּל לֵב יַחֲזֹר לְאַהֲבָה

כְּמוֹ נִצּוּל מִמִּלְחָמָה

הַפַּעֲמוֹן

עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ צְלִיל

עָלֶיךָ מֵחָדָשׁ שׁוּב לְהַתְחִיל

יֵשׁ סֶדֶק צַר, יֵשׁ סֶדֶק צָר בְּכָל דָּבָר

דַּרְכּוֹ הָאוֹר חָדַר

וְהַלֵּב

עֲדַיִן הוּא פּוֹעֵם

עָלֶיךָ מֵחָדָשׁ לְהֵרָתֵם

יֵשׁ סֶדֶק צָר בְּכָל חוֹמָה בְּכָל גֶּדֶר

דַּרְכּוֹ הָאוֹר חוֹדֵר

דַּרְכּוֹ הָאוֹר חוֹדֵר

דַּרְכּוֹ הָאוֹר חוֹדֵר

משרד נאנסיעות

 

(יעל אישה צעירה בשנות העשרים מדפדפת בפרוספקטים ומחכה לתורה)

נירה: הבאה בתור...

(יעל ניגשת בחשש ומתיישבת)

נירה: נו... מה את אומרת, יש משהו שנראה לך?

יעל: אני לא בטוחה.

נירה: את יכולה לתת לי כיוון כללי?

יעל: אני רוצה משהו חדש. חוויה מיוחדת שעוד לא חוויתי.

נירה: הגעת למקום הנכון. בוא נראה... נתחיל מהסולידי, יש לנו אחד על אחת בהכרה מלאה ואיומים מרומזים.

יעל: כזה כבר היה לי.

נירה: אז יש לנו אחד מאחורי אחת עם חומרים מטשטשים.

יעל: חשבתי על משהו יותר...

נירה: אל תגידי לי... יש לנו את הפסיכולוג של אחרי. זה חוויה ממש מיוחדת.

יעל: אני לא יודעת, אני מחפשת משהו שייחרט לאורך שנים. משהו עמוק, חזק.

נירה: אוהה, את מאלה.. אוקיי, אז יש לנו את הנבחרת. שזה 11 חברה שבדיוק סיימו יום אימונים אינטנסיבי, זה כולל מלון במזרח אירופה... 

יעל: אני די חוששת ממזרח אירופה.

נירה: יש את מלח הארץ. זה מספר יותר קטן של חברה, פחות חטובים, מבחר יותר אקלקטי. את יודעת, החברה הטובים מאבדים את בטוליהם, למעשה את גם תורמת לקהילה... זו בהחלט חוויה שתחרת לך בזיכרון להמון שנים.

יעל: נשמע חזק.

נירה: בהחלט, יש לנו את זה בגרסה של קפריסין בתוספת השפלה בשדה התעופה כשאת חוזרת, או בגרסה היותר זולה באילת... אין לך ממה לחשוש, רק לאחרונה הכריזו עליה כעיר ירוקה אז את יכולה להיות בטוחה שכולם ייבדקו לפני.

יעל: התקציב שלי מוגבל.

נירה: אז לכי על אילת. מבחינת האפקט אין הרבה הבדל.

יעל: אם אני באה עם חברה?

נירה: זה לא בעיה, נסדר חדרים צמודים עם מעבר ביניהם כך שהחברה לא יצטרכו לחכות במסדרון ולהפריע לאורחים האחרים... (מקלידה במחשב) אני רואה שיש לנו מבצע מעניין על זה. את מעוניינת להגדיל בשקל תשעים.

יעל: מה זה כולל?

נירה: תוכלי בזמן שבין לבין להזעיק את המשטרה.

יעל: זה לא עלול להפחית מהעוצמה של החוויה?

נירה: להפך. (מוציאה משקפי תלת ממד ומגישה ליעל) שימי את זה, תקבלי טעימה קטנה מהדבר האמיתי.

(יעל מניחה את המשקפיים ובתוך רגע מוצאת את עצמה בחדר במלון "הילטון אונס אילת" עם בגדים קרועים מושפלת דומעת מוקפת גברים, לחדר פורץ שוטר)

שוטר: מה קורה פה?

יעל: הם... אונסים אותי.

שוטר: (לגברים) זה נכון?

יעל: ירדתי לבר לרקוד עם חברה שלי ופתאום מצאתי את עצמי כאן בחדר עם...

שוטר: מצאת את עצמך?

יעל: לא יודעת איך זה קרה.

(השוטר פונה אל שלושת הגברים שמסתדרים בזריזות)

עמי: מה נראה לך?

ישראל: היא פיתת אותנו.

חי: (שם כיפה על הראש) אנחנו מלח הארץ, אנחנו.

עמי: זה עם הסכמה מרצון.

ישראל: לא השתמשנו בכוח.

חי: תראה אותה.

(השוטר מביט ביעל)

חי: אתה מבין? אתה יכול לעמוד בפני דבר כזה?

עמי: אתה רוצה להאשים אותנו?

שוטר: אז היא משקרת.

ישראל: בטח משקרת, תראה איזה תחת, זה תחת של משהי שאתה יכול לסמוך עליה.

חי: והשפתיים?

ישראל: בדיוק.

עמי: אני באופן אישי חם על השדיים.

ישראל: אבל בגדול אתה יכול להבין אותנו לא? תשפוט בעצמך.

שוטר: את משקרת? את לא מתביישת, לפתות גברים תמימים ואחר-כך, לשקר ככה לאיש חוק? אם היית שומרת את זה לעצמך אז ניחא, אבל ככה להזעיק משטרה, לבזבז לי את הזמן ולנסות להשפיל שלושה חברה כאלה? מה את מנסה להשיג? (לא עונה) תעני לי... (יעל מבוהלת לא עונה) שרמוטה מזדיינת. (השוטר מוציא אקדח ויורה בה.)

(יעל המבוהלת מורידה מהר את משקפי התלת ממד)

נירה: אמרתי לך...

יעל: השוטר ירה בי.

נירה: זה לא נגמר. (מניחה על ראשה את המשקפיים.) תראי.

(יעל מוצאת את עצמה בשמיים בבית משפט מול חמישה גברים בגיל העמידה בגלימות לבנות)

שופט א: אז את טוענת שהגברים הללו סיממו אותך, הובילו אותך לחדר במלון ואנסו אותך בזה אחר זה?

שופט ב: סתם ככה כי הם, על פי מה שאת אומרת "לא הצליחו להתאפק"

יעל: אני רק רציתי להנות.

שופט ג: גם הם רק רצו להנות.

שופט ד: למה את חושבת שההנאה שלך חשובה יותר מההנאה שלהם?

שופט א: את היית פעם גבר?

שופט ב: את יודעת מה זה לחיות בגוף של גבר?

שופט ג: עם התשוקה המטורפת... ואת מרשה לעצמך להראות ככה.

שופט ד: את מוכנה לקום רגע.

(יעל מהססת)

שופט ד: בית המשפט מבקש לראות אותך מכל הכיוונים.

(יעל קמה)

שופט א: הסתובבי.

(יעל מסתובבת)

שופט ב: אתם מבינים.

שופט ג: איך אנחנו יכולים להאשים אותם?

שופט ד: תראו איזה תחת.

שופט א: והשפתיים האלה.

שופט ג: אני נמשך יותר לחזה.

שופט ב: מלח הארץ, הם מלח הארץ ורק בגלל ההתנהגות הזאת שלך עכשיו מה? הם צריכים להרגיש מושפלים... היא רק רצת להנות אתם מבינים?

שופט ג: להנות היא רצת.

שופט א: אני לא רואה צורך להיכנס עמוק יותר לפרטי האירוע.

שופטים יחד: מסכימים.

שופט ה: בית המשפט רואה אותך אשמה בגרימת נזק תדמיתי לשלושה גברים שהם מלח הארץ.

(נכנסים שני שוטרים ומובילים אותה לדלת עליה רשום גיהינום, הם זורקים אותה פנימה וסוגרים את הדלת. יעל מורידה את המשקפיים)

נירה: אז למה לרשום אותך?

(יעל יושבת המומה אור יורד.)

פחדן

 

ירדן: (דופקת על הדלת של חדר ההלבשה) הראל... תפתח את הדלת... הראל תפתח... זה לא לעניין ואתה יודע את זה. הראל תפתח. אתה רוצה לפתוח את הדלת. הראל תפתח לי את הדלת עכשיו.

הראל: עזבי אותי בשקט.

ירדן: תפתח.

הראל: עזבי אותי.

ירדן: תן לי להיכנס... פתח את הדלת... אני צריכה להיכנס...

הראל: לכי מכאן.

ירדן: אתה לא רוצה שאני אלך מכאן.

הראל: לכי.

ירדן: לא הולכת, פתח כבר את הדלת. בסוף לא תהיה לך ברירה. פתח לי בבקשה, זו רק אני אני מבטיחה לך, זו רק אני, אני רוצה לדבר. בבקשה, אל תהיה דפוק.

הראל: לא יכול, את לא מבינה? לא יכול לעשות את זה.

ירדן: בבקשה, בבקשה, בבקשה... מה אני צריכה לעשות כדי לשכנע אותך.

הראל: עזבי זה אבוד.

ירדן: שטויות... הראל... הראל אל תעשה שטויות... תפתח ונדבר, אולי יש משהו שאני יכולה לעשות, אולי אני יכולה לעזור.

הראל: את לא.

ירדן: (מתיישבת ביאוש) בבקשה. (בוכה)

הראל: (מתקרב לדלת) ירדן... ירדן... ירדן... (פותח את הדלת ומתקרב אליה. ירדן קמה מהרצפה נכנסת שפופה הראל סוגר אחריה את הדלת) ירדן... אני מצטער. את בסדר?

ירדן: מה נראה לך אידיוט?

הראל: אני לא מסוגל באמת, ניסיתי.

ירדן: אתה מבין מה עשית? אתה בכלל מצליח להבין מה עשית? תינוק מגודל טיפש אחד. פחדן.

הראל: אני לא יכול, זה גדול עלי, זה קשה מידי, לא חשבתי שזה יהיה כל כך קשה, לא חשבתי.

ירדן: למה אתה עושה לי את זה?

הראל: אני לא עושה לך, אני לא.. זה לא.. אני.. אני לא רוצה, לא רציתי .. חשבתי ש.. לא חשבתי שזה מה שאני ארגיש אבל אני לא מסוגל.

ירדן: אתה מבין מה זה אומר כן.

הראל: ניסיתי.

ירדן: מה ניסית? מה ניסית? לא ניסית כלום. מה אתה תינוק? ועכשיו מה? עכשיו מה אתה דופק את הכל.

הראל: אני לא יכול לעשות את זה.

(שתיקה, הם מתבוננים זה בזו)

ירדן: תקשיב לי עכשיו, אין מצב שאתה לא מתגבר עכשיו על כל השטויות שיש לך בראש הקטן וה.... הזה שלך ואתה פשוט חוזר איתי לשם ומתנצל בפני כולם על כל הסרט המפגר הזה שדפקת פה.

הראל: אני לא...

ירדן: שתוק. אתה מתבגר עכשיו בעשרים שנה ואתה חוזר איתי ואנחנו עושים את הסצנה.

הראל: ירדן עזבי אותי.

ירדן: לא עוזבת אותך.

הראל: עזבי אותי (מתרחק ממנה מתיישב על הכורסה ומכסה את עצמו עד מעל הראש, בלחש) אני רוצה שוקו.

ירדן: מה זה?

הראל: אני רוצה שוקו.

ירדן: אתה רוצה שוקו?

הראל: כלום, לא משנה.

ירדן: אידיוט אחד, אגואיסט אידיוט אפס מאופס אחד. הסתובב לך בורג זה מה שזה.

הראל: למה את ככה?

ירדן: אולי כי אתה זורק חצי שנה לפח ואני לא מצליחה להבין למה.

הראל: סליחה.

ירדן: סליחה, סליחה, די כבר, זה לא עוזר שאתה מבקש ממני סליחה. זורק חצי שנה של עבודה לפח ומבקש ממני סליחה.

הראל: אני...

ירדן: אתה מה?

הראל: אני... אני אוהב אותך.

ירדן: מה?

הראל: אוהב אותך. אני אוהב אותך.

ירדן: (מגחכת) אתה לא נורמלי.

הראל: אני אוהב אותך.

ירדן: אתה משוגע

הראל: אני אוהב אותך.

ירדן: אידיוט

הראל: מה יש לך עם הקללות האלה?

ירדן: אל תשתיק אותי.

הראל: אני לא משתיק, זה צורם לי שאת ככה מקללת אותי כל הזמן.

ירדן: שיצרום לך.

הראל: אז זהו. את מבינה?

ירדן: תתגבר.

הראל: לא יכול. אני אוהב אותך ואני לא יכול להתגבר על זה, לא יכול. זה יושב לי על הלב כבר תקופה כמו איזו משקולת כזו וכל יום שעובר זה משגע אותי יותר והבנתי שאני לא... שזה לא מתאים לי עכשיו כל המשחק הזה. אני אוהב אותך וזה לא מתאים לי. אני רוצה את זה אחרת, אני רואה את זה אחרת. לא ככה, עם כל ה... את מבינה כל החשיפה המטורפת הזו, כל האנשים שעומדים מסביב ורוצים את זה ככה או ככה או לא יודע מה. אני לא מסוגל לעשות את זה.

ירדן: אתה אוהב אותי.

הראל: כן. זה מה שאני מרגיש.

ירדן: יופי.

הראל: כן.

ירדן: (מתקרבת אליו) אתה אוהב אותי.

הראל: כן. אני...

ירדן: (קרובה אליו מאוד כמעט נשיקה, בשקט) מה זו אהבה?

הראל: מה?

ירדן: אתה אוהב אותי כן? מה זו אהבה?

הראל: מה זו... אני... את יודעת.

ירדן: לא אני לא יודעת.

הראל: לא יודע. זה כמו קסם כזה שעוטף לי את הלב.

ירדן: קסם שעוטף את הלב.

הראל: כן, ככה אני מרגיש כמו משהו כזה ש... אין לי בדיוק מילים.

ירדן: ואתה אוהב אותי.

הראל: כן.

ירדן: כתבת לי שיר?

הראל: מה?

ירדן: למה כל הזמן אתה שואל מה? מה אתה חירש?

הראל: כתבתי כן.

ירדן: אני יכולה לשמוע?

הראל: לא יודע, את רוצה?

ירדן: אני רוצה.

הראל: אני לא יודע אם אני... אם זה מתאים... זאת אומרת אני לא בטוח שזה טוב.

ירדן: אז תקריא, אני אחליט.

הראל: אני לא יודע.

ירדן: יש לך את זה כאן בטלפון?

הראל: יש כן.

ירדן: נו אז.. טוב. אני מבינה.

הראל: מה?

ירדן: אתה פחדן.

הראל: מה?

ירדן: מה? מה? מה? מה? מה? אתה פחדן... פחדן, אתה מבין, אתה פחדן.

הראל: כרגע אמרתי לך שאני אוהב אותך.

ירדן: אני חייבת ללכת.

הראל: אין לך מה להגיד לי על זה?

ירדן: אמרתי לך, אתה פחדן.

הראל: ירדן חכי רגע.

ירדן: אתה פחדן ואין לך מושג מה זו אהבה. אם זה מה שאתה עושה אין לך מושג. אם באמת היה לך מושג מה זו אהבה אז היית עושה את הדבר הכי פשוט וטבעי שמי שאוהב עושה. אתה יודע מהו? לא לחשוב עכשיו על עצמך עם הפנטזיות הקטנות שלך, אלה לחשוב על האדם שאותו אתה אוהב. לחשוב על מה חשוב לה ומה יעשה לה טוב. ואז, גם אם זה קשה, ללכת ולעשות את זה כי אני אוהב אותה. אתה מבין? אני אוהב אותה אז אני לא אחשוב על עצמי. פשוט. אני אחשוב דבר ראשון עליה אם היא צמאה, אני אחצה מדבר בשביל להביא לה מים, ואם היא חולה אני אטוס לירח בשביל להביא תרופה. ואני אנצח את כל המפלצות והשדים בשבילה, גם אם המפלצות האלה נמצאות בתוכי, את כל הפחדים אני אביס בשבילה. אני קודם כל אחשוב עליה. עליה. (מסתובבת ויוצאת)

הראל: ירדן.

ירדן: אתה יכול לסגור את הדלת.

הראל: חכי רגע.

ירדן: פחדן.